Loading

ההורים שלי חולים ואני אמורה לעבור לחו"ל לרילוקיישן – מה אני אמורה לעשות?

זו איננה שאלה תיאורטית, אלא שאלה עמה מתמודדים יותר ויותר צעירים בשנים האחרונות. מצד אחד העולם הגלובלי מחייב את חלקינו לעבור לחיות במדינות אחרות באופן מלא, או לנסוע לחו"ל לעיתים קרובות. מן הצד האחר, העלייה בתוחלת החיים והעובדה שחלקנו נהיים הורים בגיל מבוגר יחסית, עלולה להעמיד את ילדינו המתבגרים בפני דילמות מוסריות כבדות משקל. האם עליהם לחשוב על טובתם האישית, לנסוע לחו"ל ללימודים או עבודה או סתם לטיול או עליהם להישאר ליד ההורים שלהם ולדאוג לרווחתם ובריאותם.

שאלת המחויבות של ילדים בוגרים כלפי ההורים שלהם מעוררת שאלות שאין להן תשובות חד משמעיות. יש שיאמרו שלילדים יש חובה מוסרית לדאוג להוריהם בכל מצב ולחיות במרחק סביר מהם, גם אם הם בריאים פיזית אולם מזדקנים ועל כן חובה לבקר אותם בתדירות מניחה את הדעת. יש שיאמרו שזו איננה מחויבות הדדית. בעוד שההורים בחרו להביא לעולם את ילדיהם ומכאן שעליהם החובה לטפל ולדאוג לילדים שלהם, אין להטיל חובה זהה על הילדים.

זוהי שאלה מורכבת שכאמור אין בה לטעמי נכון או לא נכון אלא בחירות קשות בעולם לא מושלם. אילו בחירות אישיות שמשקפות במידה רבה את אישיותם של המעורבים בדבר ואת החינוך לו הם זכו וכן את התרבות הרווחת בחברה בהם הם חיים. באופן אישי אני סבורה שדאגה לזולת ובפרט שהינו בן משפחה הינו עניין מוסרי שאיננו נתון לדיון, אלא במצבים קיצוניים בהם אותו בן משפחה פגע בך ביודעין. הדאגה להורים מקבלת משנה תוקף שכן לרוב הם אילו שדאגו לנו וגידלו אותנו. היקף הדאגה וכיצד היא באה לידי ביטוי תלויה בנסיבות ובכל מקרה לגופו. כאשר ישנם מספר אחים, לעיתים קרובות אנו נתקלים בתופעה אחרת מקוממת שאח אחד נוסע ואילו האחר שנשאר עליו נופל כל נטל הדאגה להורים. זו סיטואציה מאוד מרגיזה שיש בצידה לרוב מתחים לא מבוטלים. חלקם של המתחים נעוצים בחוסר השוויוניות. חלקם בעובדה שבן הזוג של האח/אחות שנשאר מתרעם על הפגיעה בחיי המשפחה שלהם, על הנטל הכבד והקושי לשלב את האמור עם חיי משפחה ועבודה. גם ההוצאות הנוספות שנגרמות לילד שנשאר בגלל הטיפול בהורים מקשות. או כמו שאמרה לי דורית (שם בדוי) אשר פנתה אלי, בסוף זה מסתכם בדברים קטנים שגוזלים זמן רב. לקחת את אמא לרופא (חצי יום חופש מהעבודה), לרוץ לשם כשהעובדת שלה מאחרת לשוב מהסופשבוע שלה (חצי יום עבודה נוסף) ועוד דברים רבים אחרים.

בטורים שלי אני לרוב מנסה לתת טיפים מועילים וכלים מעשיים כיצד לפתור סוגיות שונות. במקרה דנן, העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לכם הקוראים שלי הינה להכיר בכך שאין תשובה נכונה למצבים כאלה ועל כן חשוב מאוד לשוחח בצורה פתוחה וכנה עם ההורים ועם האחים האחרים, במידה ויש ולנסות להגיע לפתרון מוסכם ואולי משתנה לאורך זמן. דוגמא טובה לכך בה נתקלתי הינה הדוגמא של משפחת חורב אשר פנו אלי לגישור בין האחים. המדובר במשפחה מאזור המרכז. אב המשפחה נפטר והאם חולה מאוד מטופלת בביתה עם מטפלת סיעודית. אח אחד חי בארה"ב ואילו שני האחרים חיים בארץ. האחד גר קרוב לאמו והאחר מתגורר בחיפה. באופן טבעי, המטפל העיקרי באמא הינו האח שמתגורר קרוב אליה. אותו אח צבר מרירות רבה כלפי אחיו ודרש מהם לקחת חלק בטיפול באמם. סופו של תהליך, האחים החליטו וחתמו על מסמך אשר קבע כי אותו אח יקבל חלק גדול יותר בירושה העתידית. בנוסף, הם סיכמו על לוחות זמנים מסודרים וידועים מראש בהם שני האחים האחרים יטפלו באמם, לדוגמא בחגים ומועדים. אציין, כי במקרה הזה, בשל מצבה הרפואי, קולה של האם לא נשמע בתהליך. באופן רגיל, אני מאוד ממליצה לשוחח גם עם ההורה, או כמו שאני תמיד אומרת "צריך לדבר על זה". חשוב לזכור שהנוכחות שלנו חשובה להורינו המזדקנים לא רק בשעת צרה או מחלה, אלא גם בזמנים טובים.

לסיום, אני רוצה להציע לכם זווית ראייה נוספת שבעיני מאוד חשובה בעת שאתם מקבלים את ההחלטות שלכם כיצד לנהוג. זכרו שכל החלטה שאתם מקבלים משמשת כמעין דוגמא אישית לילדים שלכם. הילדים שלכם רואים אתכם ועל כן יש להניח שבחירה שלכם לדאוג באופן אקטיבי להוריכם, תהווה דוגמא אישית ומודל לחיקוי לילדכם כשיתבגרו ואשר ידאגו לכם באופן דומה.

 

 

 

 

 

השאר תגובה

avatar
  הרשמה לעדכונים על תגובות  
התראה של