Loading

ייפוי כח ואפוטרופסות ומה שביניהם

מינוי אפוטרופוס לקשיש על ידי בית המשפט הינו הליך לטיפול בקשישים, בהגיעם לשלב בו הם אינם מסוגלים עוד לדאוג לעצמם עקב הידרדרות במצבם הנפשי, הקוגניטיבי ו/או הפיזי וזקוקים לסיוע של אדם אחר בניהול ענייניהם האישיים, הרפואיים והפיננסיים. בישראל ניתן לבקש בנפרד אפוטרופסות לגוף או לרכוש.

חשוב לדעת שבעבר, מינוי אפוטרופוס לקשיש היה הפתרון היחיד לסוגיית הטיפול בקשישים חסרי ישע. כיום, בעקבות השינוי בהוראות החוק, ניתן למנוע הליך זה על ידי היערכות למצב מראש, טרם הגיעו של הקשיש למצב של אי כשירות, וזאת על ידי חתימה על ייפוי כח מתמשך.

צריך לזכור שאפוטרופסות היא לרוב מוצא אחרון, כאשר פתרונות חלופיים כדוגמת ‘תומך החלטות’ או ייפוי כוח, אינם מתאימים. בהקשר לאנשים בגיל מבוגר, ההחלטה על מינוי האפוטרופוס תתקבל בעיקר עבור אנשים שאינם מסוגלים לנהל את עצמם כלל – כדוגמת חולי אלצהיימר או דמנציה במצב מתקדם (תשושי נפש), או מבוגרים שנמצאים במצב סיעודי. במקרים אחרים, בהם האדם המבוגר יותר עצמאי, מומלץ לשקול אפשרות של מתן ייפוי כוח לבן משפחה או לאדם קרוב. בניגוד לאפוטרופסות, את ייפוי הכוח ניתן להגביל לתחומים ספציפיים מאד – וזהו מעמד משפטי אותו ניתן להפסיקו לפי רצונו של נותן ייפוי הכח.

מה ההבדל אם כך בין ייפוי כח רגיל לייפוי כח מתמשך? אדם יכול להעניק לאדם אחר ייפוי כוח רגיל לביצוע פעולות בשמו, וזאת באמצעות מסמך בכתב עם חתימתו. ייפוי כוח זה משמש בד”כ למטרה נקודתית בלבד. אם מעניק ייפוי הכוח ייכנס לנבצרות (כלומר לא יהיה מסוגל לקבל החלטות בעצמו, מסיבות בריאותיות), אזי התוקף של ייפוי הכוח אמור להתבטל.

מנגד, ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי מיוחד, שנועד לסייע לאדם להיערך מבעוד מועד למצב עתידי שבו ייכנס לנבצרות ולא יוכל לקבל החלטות. באמצעות מתן ייפוי כוח מראש, בן המשפחה מיופה הכוח יוכל לקבל החלטות רבות עבור ההורה שבריאותו נפגעה, מרגע שההורה נכנס לנבצרות – כאשר רק גורם רפואי מוסמך, כדוגמת רופא גריאטרי, קובע כי ההורה אכן בנבצרות ואינו מסוגל לקבל החלטות או לבצע פעולות בעצמו.

חשוב מאוד לדעת כי אפוטרופסות מטילה אחריות וחובות לא מבוטלות על מי שממנים אותו וגם מגבילה במידה רבה את היכולת שלו לפעול באופן עצמאי. על כן המלצתי הינה, שעל כל משפחה ומשפחה לשקול היטב מבעוד מועד, מה היא הדרך הנכונה עבורה ביום פקודה. האם כדאי להורה המתבגר להעניק לילדיו או לבן זוגו או לשניהם גם יחד, ייפוי כח נקודתי, למשל ייפוי כח לפעול בחשבון הבנק? האם כדאי להורה המתבגר לחתום על ייפוי כח מתמשך ליום שחו"ח יוכרז כמי שאינו יכול לקבל החלטות ואז האחריות תעבור למי שמונה? או האם כדאי לילדיהם של הורים שמתבגרים ואינם יכולים לקבל החלטות באופן עצמאי, לפנות לקבלת אפוטרופסות על הוריהם?.

  • ההמלצה הגורפת שלי הינה לא למהר להליך של אפוטרופסות או ייפוי כח מתמשך, ולבחון בשלב הראשון מתן ייפוי כח לכל הילדים בחשבונות הבנק של ההורים, והשארת הנחיות ברורות כיצד לפעול לדוגמא, במקרה של כספים שמושקעים בניירות ערך. מומלץ לתת ייפוי כח ליותר מילד אחד, מן הטעם של איזונים ובלמים. לצערנו רבים המקרים בהם ילדים "מתבלבלים" לחשוב שהחשבון של הוריהם הינו שלהם ומשתמשים בכסף לצרכיהם הפרטיים. לכן במידה ויש יותר מילד אחד עם גישה לחשבון, קרוב לוודאי שהסכנה הזו תפחת משמעותית.
  • שאלה נוספת הינה האם לתת לילדים ייפוי כח או שותפות בחשבון. במקרה של פטירת אחד השותפים בחשבון משותף, רשאים השותפים הנותרים להמשיך ולבצע פעילות שגרתית ושוטפת בחשבון, מכוח תקנה בנקאית המכונה “סעיף היוותרות בחיים” (אריכות חיים). מנגד, ייפוי הכוח מתבטל אוטומטית במקרה של פטירת הלקוח המבוגר, ובהתאם מסתיימת גם היכולת של מיופה הכוח להמשיך ולפעול בעצמו בחשבון של ההורה המבוגר. למרות האמור, אני סבורה כי מוטב לתת לילדים ייפוי כח בחשבון ולא מעמד של שותף. לאחר פטירתם של ההורים, הילדים יוכלו לפעול בחשבון עם קבלת צו קיום צוואה או צו ירושה.
  • פעולה נוספת אותה כדאי לשקול ביחד הורים וילדים, הינה הגבלת הסכומים בהם ההורים או הילדים יכולים לפעול בחתימה אחת. לדוגמא, קביעה שמעל סכום של 10,000 ₪ נדרשות שתי חתימות. האמור נועד למנוע מצב של ריקון החשבון בפעימה אחת.
  • בנוסף, ניתן לסגור את מרבית הכסף בפיקדון חודשי ולהשאיר כל חודש סכום סביר למחייה. פעולה זו גם מקטינה את החשיפה למשיכת כספים לא אחראית.
  • סיסמא לאינטרנט. החלטתם שאינכם מעוניינים לתת ייפוי כח לילדים, תנו להם לכל הפחות סיסמא לחשבון הבנק שלכם ואפשרו להם לעקוב שהכל כשורה.
  • וודאו שההורים חתמו על סעיף אריכות ימים בבנק.
  • קבעו מבעוד מועד מה היא המדיניות שלכם לגבי השקעה בניירות ערך.

זכרו, אין בחיים "פוליסות ביטוח" והבטחות מה יהיה, אך בהחלט רצוי לשקול את החלופות ולבחור את זו המתאימה לכם ולמשפחה שלכם. ממליצה לשוחח על כך בתחילה בין בני הזוג ואף עם גורם חיצוני, ורק לאחר מכן לשוחח עם הילדים בפתיחות ולשמוע את דעתם, כי "צריך לדבר על זה".

השאר תגובה

avatar
  הרשמה לעדכונים על תגובות  
התראה של