Loading

אחרי המבול

קראתי היום כתבה מעניינת ב- YNET מאת יעל ולצר ואליצפן רוזנברג על העדפה של הורים בצוואה של ילד אחד על פני האחר. ההמלצה בכתבה של המרואיינים היא לא לשתף את הילדים בחיים ולתת להם לגלות את זה אחרי המוות של המוריש. בעיני זו טעות. אני קוראת לגישה הזו "אחרי המבול"… כלומר, המוריש, במקרה הזה ההורה, במקום להתמודד בחייו עם המציאות משאיר את "הבלגן" להתמודדות של הילדים. בעיני זו פחדנות. הורות זו בחירה, ואם בחרת בכך תזכור שזו משימה לכל החיים ומסתבר שגם למוות, ועליך כהורה יש אחריות לעשות את המיטב כדי למנוע מחלוקות ומריבות בין האחים.

כמובן שהדרך הפשוטה היא להוריש באופן שוויוני, אולם לעיתים המציאות מכתיבה לנו צרכים אחרים. סיפר לי פעם חבר יקר, רופא מפורסם אשר טיפל באימו המנוחה עד יומה האחרון, שבצוואה היא הותירה את הכל לאחיו, לדבריו "הכלומניק" ולא השאירה לו כלום. בהגינותו הוא ציין כי מבחינה כלכלית היא צדקה, אולם העלבון הגדול שחש היה שהיא לא אמרה לו דבר, לא השאירה מכתב או הסבר ופשוט כתבה צוואה חד צדדית.  היה יותר פשוט הוא ציין, אם היתה מסבירה לי את זה בעצמה. אולי לא הייתי אוהב את זה, אבל לפחות הייתי מקבל הסבר.

אז זהו, אל תנהגו כפחדנים. אם החלטתם להוריש מסיבה כלשהי את הירושה באופן שאינו שוויוני, דברו על כך עם הילדים. עצם השיחה תחדד גם לעצמכם את ההצדקות, אם יש למעשה הזה. הסיבה הנוספת, שממילא כל חלוקה לא שוויונית בצורה קיצונית, לרוב תביא את הצד המקופח לבית משפט בטענה שהאח השני הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המוריש.

עצה אחרונה – תנו בחיים. החלטתם לנהוג בצורה שאינה שוויונית, תעשו זאת בחיים בלי להתבייש. חברה בדיוק סיפרה לי שהיא מתלבטת, היא ובעלה החליטו לתת סיוע יותר גדול לרכוש דירה לבן לעומת הבת. הסיבה שהיא מרוויחה הרבה כסף וכושר ההשתכרות שלה יותר גדול. לשמחתי הם בחרו לעשות זאת בחיים והסבירו לבת מדוע הם עושים זאת. זה לא אומר שזה קל, אבל זה ודאי ייתר את הצורך לבצע חלוקה לא שוויונית בעתיד.

וכמו תמיד תזכרו "צריך לדבר על זה".

8
השאר תגובה

avatar
5 שרשור תגובות
3 תגובות בשרשור
0 עוקבים
 
התגובה עם הכי הרבה מעורבות
שרשור התגובות הכי חם
6 מגיבים
מגיאמנוןDaniella Y. Zollerאמנון שחםירון כותבי תגובות אחרונים
  הרשמה לעדכונים על תגובות  
החדשות ביותר הישנות ביותר
התראה של
יוסי סוכרי
אורח/ת
יוסי סוכרי

בעיקרון אני סבור שאת צודקת ויש ליידע את הילדים על הכוונה שלא להותיר להם את אותו רכוש/סכום. יחד עם זאת לא הייתי קורא לזה ירושה לא שויונית משום שהצרכים של האחד לא דומים לזה של השני. דיפרנציאליות בחלוקה אינה בהכרח הפגנת יחס לא שוייוני.

שלומית
אורח/ת
שלומית

צודקת לגמרי!

ירון
אורח/ת
ירון

אותו סיפור קרה אצלנו בבית. מנסיוני המר, טעות גדולה לא לדבר עם הילדים מראש. הנזק גדול מהתועלת.

אמנון שחם
אורח/ת
אמנון שחם

היי דניאלה
ראשית אומר שאני אוהב את כתיבתך.
קל להסכים שעדיף לדבר ולהסביר מראש.
אבל אני יכול להבין בקלות גם את ההחלטה ההפוכה. לא פעם הקשיש תלוי בילדים שלו, גם חברתית וגם כסיוע עם הקשיים המרובים.
לפתוח החלטה לא שיוויונית עם הילדים משמעותה הרבה פעמים יצירת סכסוך לא רק בין הילדים אלא בין הילד שנושל מהירושה להורה. ואם ההורה פיתח תלות, הוא לא יכול לקחת את הסיכון. אני חושב שהיית צריכה להתייחס לסוגיה הזאת.

מגי
אורח/ת
מגי

דניאלה,
נראה שאת נוגעת בדיוק בנושאים שקשה לדבר עליהם אבל צריך מאוד לדבר עליהם למרות אי הנוחות, מה שיכול לחסוך כעס, צער, הרגשת קיפוח או פספוס. אומרים שאין חכם כבעל נסיון ואת מנסיונך האישי והמקצועי שופכת אור על נושאים רגישים בתוך המשפחה. יישר כח על הבלוג!